(Hebrew to follow)
Taxation of virtual currencies (decentralized payment method)
The rising field of virtual currencies poses significant challenges to the government authorities in Israel and around the world. Taxation of these currencies is one of those challenges.
The virtual currency, which is in fact a computerized digital unit that is secured using encryption technology of decentralization, is used by the end user in a variety of operations. Amongst them, are the purchase of coins for the purpose of increasing their value, the use of coins to purchase certain services and more. Of course, there are a many types of coins that are characterized by different and special functionality. We will not discuss them all now.
Israel Tax authority guidance number 05/2018 (from January 2018) which deals with taxation activity by means of decentralized payment, and at the time of writing those lines is the most relevant to our case, separating two functions of the decentralized electronic means (1) barter (2) smart contract. The first category includes all the currencies that are used to pay for assets/goods/services, and it can be converted into another currency. The second category includes the currencies that serve as a platform for building smart contracts. The guidance deals mainly with the first category.
The most significant conflict in the Israeli world of virtual currency taxation stems from the very definition. Is this virtual medium is basically a "currency" or is it actually an "asset"?. After all, one of the popular names for this means is "coin" "currency". Why does this matter? Because the Income Tax Ordinance states that, subject to such and such conditions, linkage differences resulting from a change in the currency rate are exempt from income tax. The Income Tax Ordinance does not define the meaning of the term currency. The definition of the term currency is drawn from the Bank of Israel Law, where it is defined that currency is the new shekel and that the Bank of Israel has the authority to issue official currency of a country and it will be legal tender in Israel. Another definition that exists in the Bank of Israel law refers to "foreign currency". According to this definition, foreign currency is "money or counterfeit bills that are legal tender in a foreign country and are not legal tender in Israel". That is, to the extent that a certain currency is established as legal tender in another country, it will be possible to claim that the measure is a foreign currency. For all that has been said for now, the decentralized payment method does not fall under the definition of currency or foreign currency, also because it is not defined as legal tender in any other country in the world. Therefore, analyzing the definitions in section 88 of the Tax ordinance (definitions) reveals that the cryptocurrency can fall to the “Asset” category. Since the definition of Asset includes Asset that is intangible or is the Asset of a person, virtual currencies fall under the definition of " Asset".
Therefore, and in view of the fact that the sale of a virtual means is included in the definition of an asset, the sale of a virtual means will be classified as capital income and will be subject to capital gains tax, as of writing those lines 25% (similar to investing in shares). That is, the exchange of virtual currency for virtual currency means the same as the sale/exchange of assets. It should be remembered that as and if the seller's activity becomes a business, the income from the sale of the coins will be classified as fruitful/productive income (Any contribution that repeats itself on a regular basis) and the individual tax rate will apply to it. The same applies to income received by the individual due to mining activity. Mining is actually a business activity of the miner.
If a barter transaction is held, where the consideration is paid through a virtual means, the initial difficulty is to determine the price of the transaction. In this case, the income tax states that the fair value of the consideration will be the same for both the seller and the buyer and will be determined according to the fair value of the means of payment, but if the goods we are buying have a clear price, the value of the consideration will be the price of the purchased goods.
The Guidance further states that the seller of virtual currency must keep documents and documentation for the sale in order to be able to present them to the TAX assessor.
For the purposes of value added tax (VAT), the virtual means is an intangible asset as well. A virtual means used for barter is not a currency or a security or a negotiable document for the purposes of the VAT law. At the same time, the activity in a decentralized payment method which is a financial asset and is used for exchange trade is essentially closer to the activity in the financial field. Income from a virtual means will be charged with VAT only if it has business characteristics. When the activity of an investor does not reach the hands of a business, the sale of a virtual means will not be charged with VAT. Revenues from decentralized means of payment that become a business will be classified and registered as revenues of a "financial institution" and its revenues will be subject to VAT according to Section 4 of the VAT Law.
A person who is engaged in the mining of virtual currencies will register as a trader for the purposes of the VAT Law on the full consideration received by him. As far as it concerns a trader whose occupation is not through virtual means, but he receives the consideration for his service through one or another virtual means, he will be liable for VAT according to Section 10 of the VAT Law.
One of the more problematic issues regarding tax payments is the fact that the sale or exchange of asset must be reported to the tax authority within 30 days. The timing of the report is particularly problematic in view of the fact that a user may have exchanged a virtual means for another virtual means in a trading arena and did not withdraw these amounts for FIAT. In view of the fact that the TAX authorities does not accept tax payments by virtual means, there is a need to covert virtual currency to FIAT. Fact of the matter the user can either (1) find another source of FIAT money and pay the TAX debt (2) convert some of the virtual currencies to FIAT and make the TAX payment. Neither situation is ideal.
Fork or coin split:
This issue stems from an actual split in the blockchain network. In such a situations, everyone who holds a token receives an additional, new tokens, without paying for it , when no consideration is given for the new token. Apparently, and this is because the tax authorities did not consider it, the mere receipt of the new currency should not create a tax event. This is different from AIRDROP where, as an advertising/marketing means, a user receives tokens of a certain project to his wallet. In this situation, there is a "contribution" and therefore the taxation will be similar to the taxation that applies to the user's activity. For that matter, if the activity became a business, the payment will be according to marginal tax (+”Yessef” tax as we reach the ceiling).
מיסוי מטבעות וירטואליים (אמצעי תשלום מבוזר)
התחום העולה של מטבעות וירטואליים מציב בפני הרשויות וגופי הממשל בישראל ובעולם אתגרים משמעותיים. מיסוי מטבעות אלו הוא אחד מהם.
המטבע הווירטואלי, שהוא למעשה יחידה דיגיטלית ממוחשבת אשר מאובטח באמצעות טכנולוגיית הצפנה של ביזור ללא גוף מרכזי, משמש את משתמש הקצה במגוון סוגים של פעולות. בין המרכזיות שבהן רכישת מטבעות לצורך עליית ערכן, שימוש במטבעות על מנת לרכוש שירותים מסוימים ועוד. כמובן שישנם מספר רב של סוגי מטבעות שמתאפיינים בפונקציונאליות שונה ומיוחדת. לא על כך כעת.
חוזר מס הכנסה מספר 05/2018 (מחודש ינואר 2018) שעוסק במיסוי פעילות באמצעי תשלום מבוזר ולמועד כתיבת שורות אלו הוא הרלוונטי ביותר לענייננו, מפריד בין שני תפקידים של האמצעי האלקטרוני המבוזר (1) סחר חליפין (2) חוזה חכם. לתוך הקטגוריה הראשונה נכנסים כל המטבעות שמשמשים לתשלום עבור נכסים/סחורות/שירותים והוא ניתן להמרה למטבע אחר. לקטגוריה השנייה, נכנסים המטבעות אשר משמשים כפלטפורמה לבניה של חוזים חכמים. החוזר עוסק בעיקר בקטגוריה הראשונה.
ההתנגשות המשמעותית ביותר בעולם של מיסוי מטבעות וירטואליים נובע מעצם ההגדרה. האם אותו אמצעי וירטואלי הוא "מטבע" או שהוא למעשה "נכס". הרי אחד הכינויים הפופולאריים לאמצעי זה הוא "מטבע". מדוע יש לכך משמעות? מכיוון שפקודת מס הכנסה קובעת, שבכפוף לתנאים כאלה ואחרים, הפרשי הצמדה הנובעים משינוי בשער המטבע פטורים ממס הכנסה. פקודת מס הכנסה לא קובעת הפירוש למונח מטבע. את ההגדרה למונח מטבע שואבים מחוק בנק ישראל שם מוגדר כי מטבע הוא השקל החדש וכן כי לבנק ישראל יש את הרשות להנפיק מטבע רשמי של מדינה והוא יהווה הילך חוקי בישראל. הגדרה נוספת שקיימת בחוק בנק ישראל מתייחסת ל"מטבע חוץ". בהתאם להגדרה זאת מטבע חוץ הינו "שטרי כסף או מעות שהם הילך חוקי במדינת חוץ ואינם הילך חוקי בישראל". כלומר, ככל שמטבע מסוים נקבע כהילך חוקי במדינה אחרת, ניתן יהיה לטעון כי האמצעי הוא מטבע חוץ. לכל האמור לעת עתה, אמצעי התשלום המבוזר איננו נכנס להגדרה של מטבע או מטבע חוץ, גם מכיוון שהוא איננו מוגדר כהילך החוקי בכל מדינה אחרת בעולם. ולכן, יש לפנות לסעיף 88 לפקודה (הגדרות) ולבחון את ההגדרה של נכס. מכיוון שההגדרה של נכס כוללת נכס בלתי מוחשי או שהוא רכושו של אדם, מטבעות וירטואליים נכנסים להגדרת "נכס".
אי לכך, ונוכח העובדה שמכירה של אמצעי וירטואלי נכנסת להגדרה של נכס, מכירה של אמצעי וירטואלי תסווג כהכנסה הונית ותחויב במס רווח הון, נכון לכתיבת שורות אלה 25% (בדומה להשקעה במניות). כלומר, החלפה של מטבע וירטואלי במטבע וירטואלי משמעותה כמו מכירה/החלפה של נכסים. יש לזכור כי ככל שהפעילות של המוכר עולה לכדי עסק, ההכנסה ממכירת המטבעות תסווג כהכנסה פירותית ויחולו עליה שיעור המס על יחיד. כנ"ל לגבי הכנסות שהתקבלו אצל היחיד עקב פעילות של כרייה. כרייה היא למעשה פעילות עסקית של הכורה.
נמשיך בענייננו, ככל שמדובר בעסקאות חליפין (Barter), בהן התמורה משולמת באמצעות אמצעי וירטואלי, הקושי הראשוני הינו לקבוע את מחיר העסקה. במקרה זה מס הכנסה קובע כי שווי הוגן של התמורה יהיה זהה הן למוכר ולהן לקונה ויקבע לפי שווי הוגן של אמצעי התשלום אבל אם לסחורה שאנחנו קונים יש מחיר ברור, השווי השל התמורה יהיה המחיר של הסחורה הנרכשת.
החוזר קובע עוד כי על המוכר מטבע וירטואלי לשמור מסמכים ותיעוד למכירה על מנת שיוכל להציגם לפקיד השומה.
לצורך מס ערך מוסף (מע"מ) האמצעי הווירטואלי הינו נכס בלתי מוחשי גם כן. אמצעי וירטואלי המשמש לצורך סחר חליפין איננו מטבע או נייר ערך או מסמך סחיר לעניין חוק מע"מ. יחד עם זאת, הפעילות באמצעי תשלום מבוזר המהווה נכס פיננסי ומשמש לצורך סחר חליפין קרובה יותר במהותה לפעילות בתחום הפיננסי. הכנסות מאמצעי וירטואלי יחויבו במע"מ רק אם הן בעלות מאפיינים עסקיים. כאשר פעילותו של משקיע לא מגיעה לידי עסק, מכירת אמצעי וירטואלי לא תחויב במע"מ. הכנסות מאמצעי תשלום מבוזר המגיעות לכדי עסק יסווגו וירשמו כהכנסות של "מוסד כספי" והכנסותיו תתחייבנה במע"מ לפי סעיף 4 לחוק מע"מ.
מי שעוסק בכריה של מטבעות וירטואליים ירשם כעוסק לעניין חוק מע"מ על מלוא התמורה המתקבלת בידיו. ככל שמדובר בעוסק שעיסוקו איננו באמצעי וירטואלי אולם הוא מקבל את התמורה לשירותו באמצעי וירטואלי כזה או אחר, יהיה חייב במע"מ לפי סעיף 10 לחוק מע"מ.
אחד הנושאים הבעייתיים יותר בנוגע לתשלומי המס הוא העובדה שעל מכירה או החלפה של נכס יש לדווח לרשות המסים תוך 30 יום. עיתוי הדיווח הוא בעייתי במיוחד נוכח העובדה שייתכן ומשתמש ביצע החלפה של אמצעי וירטואלי באמצעי וירטואלי אחר בזירת מסחר ולא פרט סכומים אלו לפיאט. נוכח העובדה שמס הכנסה לא מקבל תשלומי מס באמצעים וירטואלים מתעוררת בעיית כיסוי חבות מס הכנסה. לכאורה המשתמש יכול או (1) למצוא מקור כספי פיאט אחר ולשלם את החוב (2) להמיר חלק מהמטבעות הוירטואלים לפיאט ולבצע תשלום. כל אחד מהמצבים איננו אידיאלי.
Fork או פיצול מטבע:
עניין זה נובע מפיצול ממשי ברשת הבלוקציין. במצב כזה כל המחזיק במטבע וירטואלי מקבל מטבע נוסף, חדש, בלי לשלם עבורו, כאשר לא ניתנת שום תמורה בעבור המטבע החדש. ככל הנראה, וזאת מכיוון שרשות המסים לא נתנה על כך את הדעת, עצם קבלת המטבע החדש לא אמור ליצור אירוע מס. זאת בשונה מ-AIRDROP שבו, כאמצעי פרסומי/שווקי, משתמש מקבל לארנק שלו מטבעות של פרויקט מסוים. במצב דברים זה, ישנה "תמורה" ולכן המיסוי יהיה בדומה למיסוי שחל על הפעילות של המשתמש. לצורך העניין, אם הפעילות עלתה לכדי עסק, התשלום יהיה לפי מס שולי (+מס יסף ככל שהגענו לתקרה).